סמינר מחלקתי - פרופ' יוחאי עתריה

יום ג', 10/05/2022 - 14:00 - 16:00

הסמינר המחלקתי שיארח את פרופ' יוחאי עתריה (המכללה האקדמית תל-חי):

אבולוציה וטכנולוגיה: בניסיון לקבל זיכוי על זוועות המאה העשרים

בזום בלבד:

https://us02web.zoom.us/j/84149140711?pwd=R2U3bFFJbmIwVzBBdThVUjNUV2p6dz09

תקציר: 

כל ממצא – ולוּ גם השולי והזניח ביותר – המאיר משהו על מוצא האדם, מקבל הד תקשורתי נרחב למדי. בהרצאה זה אטען כי הסיבה לכך אינה קשורה בניסיון לאשש מדעית את תורת האבולוציה, אלא קודם כל בצורך מוסרי שלנו להסביר את זוועות המאה העשרים: אנחנו משתוקקים למצוא את עצמות "האדם הראשון" ולידו שלד נוסף וביד שניהם אלות וגולגולותיהם מנופצות. ממצא כזה, כך אנו רוצים להאמין, יאשש את טענתנו כי היינו רעים למן הרגע הראשון – אנחנו כאן לבד כי חיסלנו את כל המתחרים: אמנם האדם הניאנדרטלי התאים יותר מאתנו לתנאי הקור באירופה, אבל אנחנו היינו רוצחים מלידה ומכאן ה"פריצה הגדולה" של ההומו-סאפיינס. אם נצליח להוכיח זאת נוכל להסיר מעצמנו אחריות: אין מה לעשות, זה טבוּע בנו. מכל מקום מאחר שקשה לחשוב על ממצאים שיוכלו להצביע בפירוש שאנחנו "רוצחים מלידה", אנחנו פועלים בערוץ נוסף – הטכנולוגיה אשמה. כך למשל, בחינת הספרות על אודות פיתוחה של פצצת האטום מגלה תיאור של דינמיקה טכנו-מדעית שבמסגרתה 'הפצצה' היא כמעט בגדר אירוע בלתי נמנע. אכן, בשיח הטכנולוגי העכשווי, שעדיין מושפע עמוקות מהגותו של היידגר, אפשר לזהות שלוש הנחות סמויות: (1) הדינמיקה הטכנולוגית אוטונומית ואף דטרמיניסטית, (2) הקשר בין טכנולוגיה לאלימות אינו מקרי ו(3) הטכנולוגיה מטבעה נוטה להשמדה עצמית. שילוב הזה מוביל באופן בלתי נמנע (כמעט) להשמדה. גם במקרה הזה הנחות המוצא מאפשרות לנו להסיר מהאדם אחריות על זוועות המאה העשרים. בהרצאה זו אראה איך שני הווקטורים, החיפוש אחר עצמות האדם הראשון והדינמיקה הטכנולוגית, פועלים במסגרת אחת למען מטרה אחת: זיכוי האדם מאשמה והסרת אחריות על מעשינו.